חדיר נ' דורנט (1991) ישראל בע"מ ואח'

פסק דין לנתבעים מס' 2 – 5 והחלטה לעניין הנתבע מס' 6

1.הנתבעים ביקשו לסלק את התביעה על הסף. הוחלט לקבל את בקשת הנתבעים מס' 2-5 ולדחות את התביעה על הסף.

2.התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה לתשלום פיצויים בסך 100,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב זיוף חתימתו כערב לשטר חוב שעשה בנו, במסגרת עסקת שכירות רכב (ליסינג).

שטר החוב נעשה לטובת "קלרנט", כאשר הנתבעת מס' 2, היא שנקטה נגד התובע ונגד בנו הליכי הוצל"פ נגד השטר והערבות, ואילו הנתבעת מס' 3, הינה החברה שעמה התקשר בנו של התובע בהסכם ליסינג. הנתבעת מס' 1 הינה חברה, שפתחה לטענת התובע, את תיק ההוצל"פ כזוכה. הנתבע מס' 5 הינו לטענת התובע, מנכ"ל הנתבעות מס' 1-3. הנתבע מס' 4 ייצג את הנתבעות מס' 1-3 בהליכים שונים מול התובע ובנו, ולטענת התובע, קיבל במרמה החלטות שיפוטיות נגד התובע. הנתבע מס' 6 הינו מי שאימת את חתימתו של התובע כערב על שטר החוב.

3.ההליכים בין הצדדים החלו בבקשה לביצוע שטר, שהגישה הנתבעת מס' 2, נגד התובע ובנו בשנת 1997. מאז הגישו התובע ובנו, מספר התנגדויות נגד ביצוע השטר, אשר נדחו או נמחקו. כן נדחו ערעורים שהוגשו על ההחלטות לדחות את ההתנגדויות. בהחלטות שונות נקבע, כי קם מעשה בי דין בין התובע ומי מהנתבעים, בגין החלטות קודמות. בתי המשפט ביקרו בחריפות את התנהלות התובע ובנו, כאשר בין היתר נקבע בהחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד בתל אביב (ע"א 1715/06, החלטה מיום 27.1.11), במסגרתה נמחק ערעור שהגיש התובע, על החלטה שניתנה בהסכמה באחת ההתנגדויות שהגיש: "הנה כי כן, בפנינו הליך משפטי שהחל למעלה מעשור ואשר טרם הגיע לקיצו. המערער עושה כל שלאל ידו על מנת למנוע מהמשיבה לקבל את אשר, לכאורה, זכאית היא לקבל באמצעות הליכים מהליכים שונים, כולל עשרות בקשות, ערעורים, תביעות מתביעות שונות ולא נרתע להמשיך בהליכים אלו או אחרים, כולל הערעור דנן והבקשות הקשורות אליו. יוער, כי גם במסגרת הדיון שבפנינו, סברנו כי יש לבחון את אותן טענות בדבר החוב האמיתי וכשהמשיבה היתה נכונה לכך, אולם המערער סירב אף לכך. למעשה, המערער חוזר וטוען כי חתימתו זויפה ובגין טענה זו, סובר הוא שיש להיעתר לכל בקשותיו וכטענת מרמה. אולם, המערער מתעלם אודות ההחלטות שניתנו ואף בנושא זה, החלטות חלוטות, כפי שמתעלם הוא באשר ציינה כב' השופטת ברון אודות התנהלות בנו וטענת הזיוף שנטענה דווקא כלפי המשיבה... מכל מקום, סבורני כי בשקלול כל הנסיבות שבמקרה דנן, אין מקום להיעתר לעתירת המערער להארכת מועד להגשת הערעור שהגיש וכי יש לשים קץ להתדיינות המשפטית רבת השנים, בין המערער למשיבה".

הנתבעים ביקשו כאמור לסלק את התביעה על הסף. הנתבעים מס' 2-5 טענו כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה, וכי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, מעשה בי דין, וניצול לרעה של הליכי משפט. כן טענו, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

הנתבע מס' 6 ביקש לסלק את התביעה על הסף מהעדר יריבות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי יש לקבל את בקשת הנתבעים מס' 2-5.

4.הנתבעים מס' 2 עד 5 טענו בבקשתם, כי בית משפט זה איננו מוסמך לדון בתביעה, בשל תנית שיפוט ייחודית בשטר החוב, וכאשר כתובות הנתבעים מס' 2-5 בתל אביב. טענה זו אין לקבל. הסמכות המקומית, נקבעת על פי האמור בכתב התביעה. התובע מכחיש כאמור, חתימתו על שטר החוב וטוען, כי עסקת הליסינג בין בנו לבין מי מהנתבעות, בוצעה בבאר שבע. גם אם מקום שבתם של הנתבעים מס' 1-5 באזור תל אביב, הרי שהנתבע מס' 6 מתגורר בעומר שבמחוז הדרום, ודי בכך להקנות סמכות לבית משפט זה, נוכח הוראת תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

5.יש לקבל את טענת הנתבעים, לפיה התיישנה התביעה, עובר להגשתה.

עילת התביעה, הינה טענת התובע לזיוף חתימתו על שטר החוב, ביום 9.11.95. השטר הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתל אביב בשנת 1997.

מהחלטת בית משפט השלום הנכבד בתל אביב, מיום 1.1.01, בהמ' 111970/98-א נלמד, כי ביום 15.1.98 הגיש התובע בקשה לעיכוב הליכים בלשכת ההוצל"פ. בתצהירו שצורף לבקשה טען, כי ביום 20.11.97 קיבל הודעה מן הבנק, לפיה הוטל עיקול על חשבונו, ובעקבות זאת, ניגש ללשכת ההוצל"פ לבירור הענין. הבירור העלה, כי חתימתו זויפה לכאורה, וביום 4.12.97 הגיש תלונה במשטרה בגין הזיוף.

מכאן, כי לכל המאוחר נודעה עילת התביעה לתובע, בסוף שנת 1997. מאז ועד הגשת התביעה, חלפו למעלה מ-13 שנים. כאמור, נקט התובע במהלך השנים הליכים שונים, שבבסיסם טענת הזיוף האמורה. בתשובתו לבקשה לסילוק על הסף, טען התובע טענה אחת ויחידה במענה לענין ההתיישנות, כדלקמן: "...לא קיימת טענת התיישנות, וזאת מן הטעם שעד היום זהות החב' אשר טוענת שהתובע חתם לה כערב אינה ידועה". טענה זו של התובע נעדרת יסוד, שכן התובע ניהל בעבר הליכים נגד הנתבעת מס' 2, לטובתה נערך שטר החוב. מכל מקום, טענות לענין טיב היחסים בין הנתבעים ובין עצמם, אינן עשויות לגבור על טענת ההתיישנות.

יש אפוא לקבל את טענת ההתיישנות, ולדחות את התביעה נגד הנתבעים 2-5 מטעם זה.

6.מעיון בהחלטות רבות שצורפו לבקשה, עולה, כי אכן קם השתק עילה ביחס לעילת התביעה בענייננו. זאת, באשר התובע הגיש כאמור התנגדויות לביצוע שטר ותובענות אחרות, במסגרתם העלה את טענת הזיוף, אשר נדחו, אם כי לא נשמעו במסגרתן ראיות, ולא נקבעו ממצאים עובדתיים. בנסיבות האמורות, לא קם אמנם השתק פלוגתא, כפי שטוענים הנתבעים, ואולם, קם מעשה בי דין עקב השתק עילה, לפיו מנוע התובע מהגשת התביעה (ר' לענין זה רע"א 6498/05 מרגלית צבעוני נ' בנק הפועלים).

7.התביעה נגד הנתבעים מס' 2-5 נדחית אפוא על הסף.

התובע ישלם לנתבעים 2-5 שכ"ט עו"ד בגין דחיית התביעה, בסך 5,000 ₪.

8.אשר לבקשת הנתבע מס' 6 – על פני הדברים, אין עילת התביעה נגד הנתבע מס' 6 מפורטת בכתב התביעה די הצורך, ואולם, סבורני כי לא ניתן למחוק בשלב זה את התביעה על הסף, רק בשל הטעם האמור, שכן ביהמ"ש רשאי להורות, על תיקון התביעה ופירוט העילה. הנתבע מס' 6 איננו טוען בבקשתו טענת התיישנות. חרף האמור, ייתכן שנכון לסלק את התביעה נגד הנתבע מס' 6 על הסף, משום שמנספח ו/1 לתביעה עולה, כי התובע הגיש בעבר תביעה נגד הנתבע מס' 6 בביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר שבע (ת"ק 1033/98), וכי ניתן פסק דין בתביעה. התובע צירף לכתב התביעה רק עמוד ראשון מתוך פסק הדין, ועל כן לא ניתן לדעת מה הוחלט בו.

התובע יצרף אפוא העתק מלא של פסק הדין האמור, וכן העתק כל החלטה או פסק דין שניתנה בעבר, במסגרת הליכים שנקט נגד הנתבע מס' 6.

זכות תשובה לנתבע מס' 6, תוך 10 ימים.